Le texte Le vocabulaire Les révisions
Bekhoroth
Daf 59a
אַף תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה, וּמַעֲשֵׂר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא תְּרוּמָה, דִּכְתִיב: ''כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה'', וְאִיתַּקַּשׁ מַעְשַׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשֵׂר דָּגָן, מָה מַעְשַׂר דָּגָן נִיטָּל בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה — אַף מַעְשַׂר בְּהֵמָה נִיטָּל בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה.
Traduction
so too, teruma of the tithe may be taken by estimate and by thought. And this ruling of Abba Elazar ben Gomel’s also applies to tithes of the grain, because the Merciful One calls tithe ''teruma,'' as it is written: ''For the tithe of the children of Israel, which they set apart as teruma for the Lord, I have given to the Levites for an inheritance'' (Numbers 18:24). And animal tithe is juxtaposed to grain tithe, as is derived from the verse: ''You shall tithe a tithe'' (Deuteronomy 14:22; see 53b). Just as grain tithe is separated by estimate and by thought, so too, animal tithe is separated by estimate and by thought. For this reason, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, maintains that even with regard to an animal that was not counted, if it was separated as tithe the separation is valid.
Rachi non traduit
איתקש. בריש פירקין (לעיל בכורות נג.) ואת מעשרותיכם בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה וא' מעשר דגן:
Tossefoth non traduit
אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה. וא''ת והא עיקר מחשבה בתרומת מעשר כתיב דכתיב ונחשב לכם תרומתכם והאי קרא בלוים כתיב י''ל כדכתיב כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה דמשמע דגן שישראל מפריש מגורנו משמע שפשוט לו יותר בתרומה גדולה ובגיטין (דף לא.) פ''ה הא דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף אבל מחשבה ילפינן בתרוייהו מונחשב ונראה דרבנן לא פליגי אאבא אלעזר לענין מחשבה אלא לענין אומד ואת''ל דפליגי שמא יש בו שום טעם דלא מוקמי ממשנה בתרומת מעשר אע''ג דכתיב בגופיה כדאשכחן לענין מוקף כדאמר בירושלמי פרק שני (דקראוה כל התרומה כולה מלמדה ולימדה) חוץ מתרומת מעשר שמלמדת ואינה למידה דבתרומת מעשר כתיב ממנו לומר דבעינן מוקף ומוקמינן ליה בתרומה גדולה ולא בתרומת מעשר דבמס' בכורים (פ''ב מ''ה) תנן תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים והא דפריך בפ' כל הגט (גיטין דף ל:) גבי תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף מעמיד ר''ת מדבריהם דמדאורייתא לא בעי מוקף ומיהו נראה דלענין מחשבה לא פליגי מדפריך בריש האיש מקדש (קדושין דף מא:) גבי הא דיליף שליחות מתרומה מה לתרומה שכן נטלת במחשבה משמע דלכולי עלמא פריך והיינו תרומת מעשר דכתיב בה אתם גם אתם ומיהו לפי מה שפי' הקונטרס במחשבה פליגי דמשום מחשבה מוקי ר' יוסי בר' יהודה בשמעתין כאבא אלעזר בן גמלא ומתוך פירושו משתמע דאפילו בתרומה גדולה לית להו מחשבה דאי אית להו מחשבה לא הוה צריך למימר דסבר כאבא אלעזר בן גמלא דאפילו לרבנן נמי מצינו למילף מחשבה במעשר מדקרייה רחמנא תרומה ומיהו מצי למימר דמשום תרומת מעשר שבו קרייה רחמנא תרומה:
במחשבה. פ''ה נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה ואע''פ שלא הפריש משמע שרוצה לומר משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה ושרינן נמי בשתיקה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וכל זה דנפקא לו מונחשב עוד פירש לשון אחר במחשבה מחשב ואומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש ואע''פ שעתה אינו מפריש כלום ורוצה לומר דדיבור צריך והא דשרי בלא הפרשה קרי מחשבה ואשכחן נמי דקרי למחשבה דיבור כמו (ב''מ דף מד.) על כל דבר פשע דאמר לחייב על המחשבה כמעשה ונראה דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן במס' תרומות (פ''א מ''ו) חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתם תרומה וחשיב אלם ובירושלמי מפרש טעמא משום ברכה ובמס' שבועות פ''ג (דף כו:) משמע בהדיא דשרי כשגמר בלבו אע''ג שלא הוציא בשפתיו דכתיב כל נדיב לב וקאמר תרומה וקדשים הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מינייהו שבועה ובמה שאוכל בלא הפרשה אין קפידא דלכולי עלמא שרי בכ''מ אע''פ שאין מפריש עתה כדמוכח ההוא דהלוקח יין מבין הכותים דשרי לכ''ע אי לאו משום ברירה אי משום דחיישינן לבקיעת הנוד ויש מקומות דשרינן מעשר שני לצפונו וא''ת כיון דשרינן תרומה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט הא תנן פ' נוטל (שבת דף קמב.) מעלין המדומע באחד ומאה ופריך והא מתקן ושני ר' אלעזר בר''ש היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי לא חשיב מתקן כיון דאפשר במחשבה י''ל מדומע שאני שכבר נתקן אבל תחלת תיקון לא שרינן מטעם דאפשר במחשבה ואפילו דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח פ' במה מדליקין (שבת דף לד.) ואע''ג דשרי ליה בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדמוכח פ''ק דחולין (דף ו:) גבי ר''מ שאכל עלה של ירק בבית שאן:
איתקש מעשר בהמה למעשר דגן. פ''ה מדכתיב עשר תעשר כדאמרינן בריש פירקין צ''ל דלית ליה הא דאמר [רבא] לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר ועוד בריש פירקין דרשינן היקשא אחרת והבאתם שמה מעשרותיכם לר' עקיבא ושמא לא אתקש אלא לענין הבאה מיהו לרבא קשה היכי מפרש טעמא דרבי יוסי בר' יהודה וכן בזבחים פרק ב''ש (זבחים דף מה.) דרשינן קדשי עובדי כוכבים אין עושים תמורה מדאיתקש תמורה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים וי''ל לענין לעשר מזה על זה כגון ממין על שאינו מינו דהוי כעין חדש על ישן לגבי הכי דוקא אומר לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר:
אָמַר רָבָא: עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו הוּא קָדוֹשׁ. מְנָא לֵיהּ לְרָבָא הָא? אִילֵּימָא מֵהָא דְּתַנְיָא: אֵין לִי אֶלָּא שֶׁקָּרָא שְׁמוֹ ''עֲשִׂירִי'', לֹא קָרָא שְׁמוֹ ''עֲשִׂירִי'' מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''עֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ'' — מִכָּל מָקוֹם.
Traduction
Rava says: If one counted nine animals and the tenth animal remains in the pen, it is sacred as the animal tithe of its own accord, even if it does not leave the pen and was not counted. The Gemara asks: From where does Rava derive this halakha? If we say he derives it from that which is taught in the aforementioned baraita, this is problematic. The Gemara cites the baraita again: And I have derived only that an animal that one explicitly called by the name of the tenth one is the animal tithe. From where do I derive that the tenth animal is sanctified even if one did not explicitly call it the tenth one? The verse states: ''The tenth shall be sacred,'' i.e., it shall be sacred in any case, even if it was not called the tenth. The suggestion is that Rava understands from here that the tenth is sacred even if it was not counted, provided there was a counting. Consequently, it makes no difference whether or not the owner called it the tenth or left it in the pen.
Rachi non traduit
קדוש מאליו. שאם מנה עשר ונשתייר עשירי בדיר אע''פ שלא יצא ולא מנאו קדוש מאליו:
וְדִלְמָא ''עֲשִׂירִי'' הוּא דְּלָא קַרְיֵיהּ, ''קֹדֶשׁ'' קַרְיֵיהּ! אֶלָּא מֵהָא דְּתַנְיָא: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ''עֲשִׂירִי'', וְיָצָא הָעֲשִׂירִי וְלֹא דִּבֵּר — הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר.
Traduction
The Gemara rejects this suggestion: But perhaps this baraita is referring specifically to a case where he did not call that animal the tenth, but he did call it sanctified. Rather, the Gemara suggests that Rava derives it from that which is taught in a baraita: If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal emerged from the pen but the owner did not speak, the ninth animal is not sanctified and is not brought as an offering. But since it was called the tenth, it may be eaten only once it develops a blemish. And the tenth animal is the animal tithe. It is possible that Rava maintains that just as the tenth is sacred in this case, when the owner remained silent, the same applies if he left it in the pen.
Rachi non traduit
ודילמא עשירי לא קרייה רחמנא. דליהוי ליה דין מעשר להעלותו לירושלים ולהקריבו אלא קדוש גרידא קרייה רחמנא דקדושה חלה עליו ואינו נאכל אלא במומו. ענין אחר ודילמא עשירי לא קרייה שלא קרא שמו עשירי אלא קדש קרא שמו ולהכי הוי מעשר אבל היכא דלא קראו כלל לא ליהוי קדוש כשאר מעשר. ולא מפי המורה:
וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִיבָּרַר לֵיהּ עֲשִׂירִי, אִי נָמֵי, דְּאַחְוִי עִילָּוֵיהּ!
Traduction
The Gemara rejects this suggestion as well: But perhaps it is different there, as the tenth animal was selected when it emerged from the pen, despite the fact that it was not counted verbally. Alternatively, the reason it is sanctified is that he pointed at it as it emerged, although he did not explicitly say that it was the tenth animal. Conversely, in a case where it remained in the pen perhaps it does not have any sanctity at all.
Rachi non traduit
דאיברר ליה עשירי. שלפי שיצא בסוף תשעה נברר מעצמו שהוא עשירי ולכך הוי כשאר מעשר אע''פ שלא קרא עליו שם. אי נמי ברייתא קמיירי כגון דאחוי עליה כשיצא הראה עליו באצבעו שיהא מעשר אלא שלא דבר בפיו. אבל היכא דנשתייר בדיר ולא קרא לו שם לא שמעינן אכתי דליהוי קדוש כשאר מעשר:
אֶלָּא מֵהָא דְּתַנְיָא: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ''עֲשִׂירִי'', וּמֵת עֲשִׂירִי בַּדִּיר — תְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְכוּלָּם פְּטוּרִין. מַאי טַעְמָא כּוּלָּם פְּטוּרִין, לָאו מִשּׁוּם דִּקְדַשׁ לֵיהּ עֲשִׂירִי?
Traduction
Rather, the Gemara suggests that Rava derives his halakha from that which is taught in a baraita: If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal died in the pen, the ninth animal may be eaten only once it develops a blemish, and all the other animals are exempt from having to be tithed again. The Gemara clarifies this ruling: What is the reason that all the other animals are exempt? Is it not because the tenth animal is sanctified of its own accord, even without emerging from the pen?
Rachi non traduit
תשיעי נאכל במומו. הואיל וקראו עשירי דתמורת שם מעשר מקדש לפניו ולאחריו כדלקמן אבל האחרים מיהא לא נפטרו אז הואיל והוא תשיעי למנין הבהמות:
וכולם פטורין. השמונה שיצאו כבר:
דקדש ליה עשירי. מאליו בדיר אע''פ שלא יצא:
וְדִלְמָא דְּאִיפְּטַרוּ בְּמִנְיָן הָרָאוּי, דְּהָאָמַר רָבָא: מִנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר!
Traduction
The Gemara rejects this suggestion as well: But perhaps the other animals are exempt because they were counted in a tally that is fit to reach ten. As doesn’t Rava say: A tally fit to reach ten exempts from the obligation of tithe? If one began counting lambs for the purpose of tithing and at that stage the group was fit to be tithed, but ultimately he was unable to separate the tithe, e.g., if one of the animals died and there were only nine left, those that were counted while the tally was fit to reach ten are exempt from being tithed. Moreover, the owner is not required to include them in the tithe on the following occasion.
Rachi non traduit
במנין הראוי. כשיצאו תשעה בפתח היה שם מנין הראוי לעשר שעדיין היה עשירי קיים שהיה ראוי לצאת אחריהם ולפוטרן וכיון דראוי לצאת דמי כמאן דיצא כבר ופטר את המנין ולקמן מפרש טעמא אבל איהו גופיה מיהא לא הוה קדוש עד שיצא:
אֶלָּא מֵהָא דְּתַנְיָא: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ''עֲשִׂירִי'', וְנִשְׁתַּיֵּיר עֲשִׂירִי בַּדִּיר — הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר. וְהָתַנְיָא: תְּשִׁיעִי חוּלִּין!
Traduction
Rather, the Gemara suggests that Rava derives his halakha from that which is taught in a baraita: If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal remained in the pen, the ninth animal may be eaten only once it develops a blemish, and the tenth animal is the animal tithe. The tenth animal has sanctity even though it has not left the pen. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that in such a case the ninth animal is non-sacred?
Rachi non traduit
והעשירי מעשר. אלמא אע''ג דלא יצא קדוש מאליו בדיר. והשתא פריך אהך ברייתא דקתני התשיעי נאכל במומו והתניא וכו':
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הָא מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן:
Traduction
A tanna taught before Rav Sheshet: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source